עש"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
13553-03-14
11/03/2014
|
בפני השופט:
יהודית שיצר
|
- נגד - |
התובע:
1. זרמון - גולדמן 2. זרמון דידיבי בע"מ
|
הנתבע:
דלתא גליל תעשיות בע"מ
|
|
החלטה
1.בפני בקשה לסעד זמני עד לדיון בבקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטת כב' הפוסקת בקניין רוחני (להלן: "הפוסקת"), מיום 4.2.14 (להלן: "ההחלטה"), שלא לעכב הליכי ההתנגדות בשל הליך תלוי ועומד בבית משפט מחוזי.
2.המבקשות שבפני הגישו התנגדויות לרישום סימני המסחר: 244663, 244662, "מאצ'תוניםQ", "DELTA BRAVO".
הן גם הגישו בקשה לעיכוב הליכי ההתנגדות בנימוק של הליך תלוי ועומד בפני בית משפט מחוזי בתל-אביב, שם הן הגישו תביעה כספית ולמתן חשבונות כנגד מספר משרדי פרסום (להלן: "ההליך האחר"). יצוין, שמבקשת הרישום לא צורפה כצד להליך בבית המשפט המחוזי.
לשיטת המבקשות, ההליך בפני רשם סימני המסחר וההליך האחר מעוררים שאלות משותפות שנוגעות לבעלות המבקשות בסימנים המבוקשים, באשר הטענה היא כי המבקשת היא יוצרת הסימנים ולא קיבלה שכר בגין יצירתה.
הפוסקת דחתה את הבקשה לעיכוב הליכי ההתנגדות ומכאן בקשת רשות הערעור שבפני והבקשה לעיכוב ביצוע עד מתן החלטה בבר"ע.
3.יובהר, החלטת הפוסקת היא החלטה אחרת, חל עליה סעיף 63(א) לפקודת סימני המסחר והערעור עליה הוא ברשות.
אומר כבר מלכתחילה, כי אין מקום לעכב את ביצוע החלטת הפוסקת, באופן זמני.
גם לא ראיתי צורך לבקש תגובת הצד שכנגד לבר"ע עצמה. כבר למקרא החלטת הפוסקת וטיעוני המבקשת, ניתן לראות שאין סיכוי לבר"ע. החלטת הפוסקת שהיא החלטת ביניים, נוגעת לאופן ניהול ההליך, ומשכך לא תינתן רשות ערעור, לפי העקרונות המקובלים כי ביהמ"ש של ערעור אינו מתערב בהחלטות הנוגעות לאופן ניהול ההליך. זאת אף בלי להכריע בשאלה האם יש להחיל על המקרה את צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) תשס"ט-2009.
זאת ועוד, החלטת הפוסקת מנומקת היטב. מובהר בה כי התביעה האחרת בבית המשפט המחוזי היא במהותה תביעה כספית ולמתן חשבונות. מבקשת רישום סימני המסחר כלל איננה צד לאותה התביעה, שכן המבקשות לא צרפו אותה כצד משיקוליהן. לא יהיה בעיכוב ההליכים כדי למנוע כפל התדיינויות, מהטעם שהממצאים של בית משפט מחוזי לא יהוו השתק פלוגתא בפני הפוסקת, בשל סמכותה הייחודית לדון בכשרות הסימן לרישום, כך שממילא היא זאת שצריכה להכריע בסוגיות שהובאו לפתחה.
אם בהליך האחר יינתן הסעד המבוקש תקבלנה המערערות את השכר בגין יצירתן, ואם כך – יישמט הבסיס מתחת להתנגדות שעילתה אי תשלום לכאורה בגין היצירה. אם תדחנה הטענות בהליך האחר ויפסק כי המערערת אינה זכאית לפיצוי, עילת ההתנגדות המרכזית ממילא לא תהיה עוד בתוקף, או שתתמקד רק במחלוקת מול המשיבה.
והעיקר כאמור, בהליך האחר נתבקשו סעדים נגד צדדים אחרים ולא כנגד מבקשת רישום סימן המסחר. אילו סברו המערערות שיש מקום לצרף גם את מבקשת רישום סימני המסחר להליך האחר, היו רשאיות לעשות זאת. הן יוזמות ההליכים והן אלה ששולטות על ניהולם. כאשר בחרו במסלול כפול ומקביל, אין להן להלין אלא על עצמן, אם נראה להן שעליהן לנהל התדיינות כפולה.
מכל מקום, מהות המחלוקת היא למעשה בטענה כספית, כך שלא מובן ולא נטען איזה נזק מהותי יגרם מהמשך ההליכים כסדרם. לטעמי, גם מאזן הנוחות פועל לטובת ניהול יעיל ואפקטיבי של ההליך בפני הפוסקת ומניעת סחבת מיותרת.
4. אשר על כן, הוחלט כדלקמן:
א. הבקשה לעיכוב ביצוע - נדחית.
ב. בקשת רשות הערעור – נדחית.
ג. ההליכים ימשכו כסדרם.
ניתנה היום, ט' אדר ב תשע"ד, 11 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.